מאת ג'וליאן פדר מערכת facecos. טריוויה, אוהבים? אוקיי, אז הנה אחת בשבילכם – כמה עופות נשחטים בארץ ביום?

מה אתם אומרים? עשר אלף? קר.. מאה אלף? מתחמם אבל עדיין די צונן. חמש מאות אלף? עדיין לא, אה? אז אני אחסוך לכם את הזיפזופ לגוגל, בלאו הכי לא תמצאו את זה שם. התשובה היא מיליון. מיליון עופות בכל יום עבודה של 9 שעות, לא כולל הפסקת צהריים בת 30 דק'. מיליון.

 

כשחושבים על זה, זה מספר די הגיוני. זה אומר שתוך שבוע ימים כל שבעת מיליוני האזרחים הישראלים אכלו עוף אחד. עוף אחד לשבוע זה לא הרבה. זה אפילו די צנוע. 2 סנדוויצ'ים עם פסטראמה לקחת ללימודים ומרק אצל אבא ואימא בשישי בערב, וסגרתם את המכסה הזאת. תוסיפו עוד קצת צ'ולנט לשבת ואפילו נשארתם עם עודף של שמינית פרה.

 

מכלוב בגודל A4 לצלחת שלכם           צילום: סוכנות הידיעות

 

בשלב זה אני מבקש להרגיע. לעבדכם הנאמן אין כוונות להחזירכם בתשובת הצמחונות. עבדכם הנאמן יודע שאין לו סיכוי, מה גם שלא כ"כ איכפת לו. בסופו של דבר אלה הם הרי אתם שיצלו לנצח - נצחים במחבט הגדולה שבשמיים.

מה שיותר מטריד אותי מהשניצל שלכם, זה המקום שממנו הוא מגיע, וזה משהו שאמור להטריד גם אתכם. העובדה שאנחנו יכולים להרשות לעצמינו לשגר ביום מיליון עופות ללול הנצחי שכולו טוב, מעידה על דבר אחד – זולות מעוררת חשד של בעל הכנף.

 

העובדה שלפרקים קילו עוף זול בהרבה מקילו תירס מפליאה לאור העובדה שתרנגולות אמורות לאכול תירס. לפחות זה מה שהן עושות בסרטים מצוירים. ברור לכולם שלכוחות השוק יש לעיתים חיים משל עצמם שלא תמיד עולים בקנה אחד עם ההיגיון הפשוט. ככה יצא שלפני שנתיים קילו עוף עלה משהו כמו שקל במרבית רשתות הסופר- מרקט. ברור לכולם שהעוף בשקל מחורף 2008 היה לכל היותר גרעפס קפיטליסטי זמני נשגב מבינתנו, אך הוא מצביע על תופעה שלכל הפחות ראוי שניתן עליה את הדעת.

גם קילו עוף במחיר של 20 ₪ מעורר לא מעט שאלות כשלוקחים בחשבון שמדובר בבעל חיים שצריך להאכיל, להשקות, לשכן, לשטוף מדי פעם ובסופו של דבר לשחוט, לעבד ולהוביל למנוחת עולם בסופר הקרוב למקום מגוריכם. להזכירכם, רק שעת העבודה הבודדת של פועל עולה לכל הפחות 20 ₪.

 

פרגית בלחמניה - עם צ'יפס וטחינה                                   צילום: סוכנות הידיעות

 

אז מאיפה מגיע כל הבשר הזה? לא צריך להיות כלכלן צמרת כדי להבין שמישהו בדרך משלם מחיר יקר מאוד. זה לא דבר חדש שהחקלאות המודרנית מנסה, ובצדק, להגיע ליעילות מרבית, כשהמשמעות של יעילות היא אחת – לתת כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. עם זאת, בהיבט הזה, ענף גידול העופות הוא ללא ספק הענף הפסיכי והאכזרי ביותר מבין כל המשקים החקלאיים.       

 

מי מבינכם שביקר לאחרונה אצל דודה בלומה בקיבוץ, היה יכול להתרשם מהעובדה שאת הלולים ושטחי הגידול מפעם החליפו מין מבנים לבנים, אטומים כמעט לחלוטין לאור, שקקופוניה בלתי פוסקת של צווחות עולה מהם. למעשה כבר לא מדובר יותר בלולים, אלא באינקובאטורים המוניים שלתוכם מושלכים מצד אחד מאות ולעיתים אלפי אפרוחים, מהצד השני זורקים קצת תערובת מזון שעשויה מהשד-יודע-מה, ומהצד השלישי יוצא כעבור קצת יותר מחודש שניצל גולמי.

 

תרנגולות, אם לא ידעתם, מגיעים בדגמים. מה ששוכב לכם בצלחת ליד הצ'יפס הוא תרנגול מדגם "רוס 308". אני אומר תרנגול, כי ככה קוראים לזה בקטלוג. למעשה מדובר במין יצור חולני שלא דומה לשום דבר שאתם יכולים למצוא בטבע. בטח שלא לציפור.

מכיוון שגיל השחיטה של שניצל גולמי הוא בקושי 45 יום, ועופות מטבעם הם ייצור די קומפקטי שניתן לאחסון במשהו שקצת יותר גדול ממגירה, נוצר מצב שמהנדסי הברירה המלאכותית – אותם חברה' שהתפקיד שלהם לעצב את הדור הבא של השניצל שלכם באמצעות סלקציית רבייה – קיבלו יד חופשית להשתולל באופן שלא דומה לשום דבר אחר בחקלאות התעשייתית.

 

יש עופות שחולקים את ה - A 4 שלהם עם עוד חברים לצלחת   צילום: סוכנות הידיעות

 

קצב הגידול של רוס 308 סטנדרטי גדול פי 2 עד 3 מזה של תרנגול אמיתי, ולהבדיל ממנו הוא זקוק רק לחצי מכמות המזון – על כל קילו מזון רוס 308 מייצר חצי קילו בשר עוף. זהו יחס גידול שיש בד"כ רק לאמבות. פלא חקלאי נוסף הוא החלוקה של קצב הגידול הזה – מכיוון שחזה עוף יקר יותר מפולקה, הצליחו אבירי הברירה המלאכותית לייצר חזה עוף מקפץ ומקרקר שבמלוא מובן המושג עומד על כרעי תרנגולת. היצורים האומללים האלה בקושי מסוגלים לנשום כי החזה שלהם פשוט כבד מדי, הם סובלים מרככת עצמות שלא עומדות בקצב הגידול הפסיכי, לרוב הם סובלים מעיוורון חלקי – ולו היה להם יותר מדף  A4 לעמוד עליו, הם לא היו מסוגלים ללכת או לשאת את משקל גופם.

 

למרבה המזל אורך מסע הייסורים הזה – מהביצה אל השניצל – לא יותר מ40 עד 45 יום. זאת גם הסיבה שלא משתלם לנקות את הלולים באופן תדיר. בלאו הכי מבלה בה כל רוס 308 לא יותר מחודש וחצי, יותר נוח לבקש מהתאילנדי לפזר קצת אנטיביוטיקה מלמעלה. המשמעות היא שהשניצל שלכם חי בתוך הצואה החומצתית של עצמו, במשך חיים שלמים, קצרים ככל שיהיו.

שלא תבינו אותי לא נכון – אני מחבב את מרבית בני האדם לפחות כפי שאני מסמפט בעלי כנף (הראשונים לפחות לא מחרבנים לך על האוטו), ואני מבין שהאדם המודרני פיתח שיטות גידול תעשייתי שתפקידן אחד – להאכיל כמה שיותר בני אדם ביעילות המרבית האפשרית – מטרה שהיא אכן ראויה.

 

ארגוני צמחונים וטבעונים למיניהם יגידו בשלב זה של הדיון שחקלאות צמחונית יעילה הרבה יותר מתעשיית הבשר – הרי מרבית הבשר שאתם אוכלים אכל צמחים כדי להפוך להיות ההמבורגר המעובד שממתין לכם בפריזר. ברמה הכלכלית גרידה, זהו בזבוז מטורף להעביר את החלבונים שלנו דרך מתווך שעושה "מו".

אבל שוב, האנושות לא תפסיק לאכול שניצלים. אני לא יודע אם היא מסוגלת או צריכה, מה שבטוח שהיא בוודאי לא רוצה.

 

באשר לי, אין לי הצעות מיוחדות לסדר היום. אני לא כזה טוב בגידול בעלי חיים. היה לי פעם דג והוא מת תוך חודש, כנראה מתסכול. ככה שאני לא הסמכות להמליץ לחקלאיי הארץ כיצד לגדל את השניצלים שלהם. יש לי רק בקשה אחת, בפעם הבאה כשאתם מבקשים מהבחור מתוכנית שיקום האסירים שעושה לכם את הבגט בצהריים לשים הרבה צ'יפס על השניצל, ולהוסיף קצת חמוצים תחשבו על המספר הזה לרגע – מיליון. ביום.