פרוות זה לא! זה גם לא מה שחושבים בתעשיית האופנה, המהווה הסיבה העיקרית לרצח והשמדה של חיות פרוותיות רבות. לקראת החלטת הממשלה על איסור שימוש ויבוא פרוות, כתבינו ג'וליאן פדר מביא נקודת מבט מפוכחת.
אכזריות גזלנית היא תמיד מקוממת בפני עצמה, אך כשהמטרה אותה היא משרתת מזוהה עם נהנתנות וחיי מותרות, יש לה את הנטייה להפוך לסמל שמייצג את ערלות הלב והגזלות באשר הם.
תעשיית הפרוות היא דוגמא מובהקת לכך. גם לקרניבורים אדוקים שרגילים לפתוח את הבוקר עם חביתת סטייק וכוס דם מוגז, נמלט לעיתים מבט של בוז כשלמולם עוברת גברת מגונדרת עטוית מעיל פרווה, עם או בלי פודל בתיק היד.
אין דבר שמייצג בעבורנו יותר את הבורגנות המנוונת, על כל המשתמע ממנה, מאשר מעילי הפרווה, צעיפי השועל והריפודים המנומרים. את הסלידה מהם ירשנו ככל הנראה מאבותינו החלוצים – שחלקם עשו את דרכם לפלשתינה על גבי רפסודות וקליפות אגוז, חלקית על מנת להימלט מן הפרוליינס והגבירים המדושנים שייצגו בעבורם את כל מה שרע באנושות.
יתכן שזאת הסיבה לכך שבעוד שבוע וחצי תהפוך מדינתנו לראשונה מבין אומות העולם שלא רק תאסור על ייצור כל סוגי הפרוות, אלא גם על הייבוא, השיווק או כל סוג אחר של סחר בהם.
הקרדיט למהלך המבורך הזה מגיע בראש ובראשונה לחברת הכנסת תירוש (קדימה), אך נראה כי באופן מפתיע קיים בעניין קונצנזוס בין מרבית סיעות הבית.
כצמחוני נודניק קשה לי פעמים להבין על פי אילו אמות מידה האנושות מחליטה במה לנזוף בחומרה, ממה להתעלם כאילו זאת בעייתו של מישהו אחר, ואת מה להצדיק בלהט שמאפיין בד"כ מתנחלות הארד-קור מהישוב היהודי בחברון. אבל אפילו מעלה גירה וצדקן מקצועי כמוני מסוגל להבין למה לפי דעתם של מרבית האנשים, מגפי עור זה על הכיפאק ואילו פרוות סליז בדגם נמר בנגאלי זה פויה שראוי ל - נו נו נו תקיף.
אין ספק שתעשיית הבקר, העופות, משק ייצור החלב וכיוצא באלה אחראים ליותר עוול סביבתי, חברתי וצער בעלי חיים מאשר תעשיית הפרוות. מישהו פעם אמר לי שעם האנרגיה הכלכלית שמשקיעים בסטייק אחד, ניתן לפרנס משפחה שלמה באופן צמחוני במשך שבוע. אני לא יודע כמה משפחות יכולות להתפרנס משועל אחד שלא הפך לצווארון של אוליגרך. מהבחינה הזאת ייתכן וראוי היה שנפתור בעיות אחרות קודם שניתלה לאברכים על השטריימלים, אך כנראה שזה מסוג הדברים שחשבונאות פשוטה לא תצליח לפתור לחלוטין.
וזאת לא רק כי על התעשיות החקלאיות ניתן לפקח. אחרי הכול מדובר בתעשייה שמייצרת מזון ומקומות עבודה, היא כפופה לנהלים וטרינאריים ומוסריים בסיסיים והיא גלויה לעין. תעשיית הפרוות היא ההפך המוחלט מכל אלה. לא מדובר בחקלאים כדוגמת מוש השור, עובדים וטוב להם. מדובר בתעשייה שמגלגלת מילארדים מבלי לייצר בעצם דבר מלבד אכזריות וניקור עיניים.
ייתכן ותפקידינו כאן – צמחונאי הספות ומחבקי העצים - היה לכל הפחות לצקצק בלשון אם לא לעמוד בכיכר רבין ולצעוק "צבועים! שאריות הפרה מרקיבות בין שינכם ואתם מדברים איתי על שועלים?", אבל לא, דווקא אני מבסוט. אדרבא, אדוני, תיהנה מהסטייק שלך. מגיע לך. גברתי, הנה המעיל.
