ההחלטה של משרד האוצר ומשרד הבריאות למנוע את התרופות המגיעות לניצולי שואה גורמת לבטן שלי להתהפך. הציניות, הרשעות, האכזריות, התחושה שניתן להתעלם ולהשליך את האנשים היקרים האלה לבתי הקברות, להשתמש בכסף למשכורות, למתנות, למכוניות יקרות, לארוחות שחיתות, למבני ממשלה מצופים שיש, אך לתרופות? מצטערים, אין תקציב - נגמר!
והניצולים? מתים אחד אחד, בקור, רועדים, משתעלים כואבים.
גם לכם כואב? בטח... תצקצקו בלשון, תחשבו אוי בטח הם נורא סובלים ותמשיכו הלאה. אבל אפשר גם אחרת.
דברו, תצעקו, תפגינו תעשו כל דבר אבל תעשו כי לא ניתן להם למות לבד בכאב ובחושך.